"שלום, כתיבה לנו החילוני היחיד בתמונה". ככה נפתח המכתב של מיקי מלכה מכפר תבור. עבור שבועיים פורסמה בפתח תמונה הנקרא 140 הפועלים שתרמו כליה בשנה החולפת. מיקי ביקש שאחפש בצילום את כל הבחור שבאמצע השורה השנייה, במקביל ל הרב ישעיהו הבר מייסד סידור "מתנת חיים". מצאתי. מוטל עלינו לו מסר מומלץ להשאיר.





"זה הייתי. 139 דוסים, ואני. ראיתי סביבי בשבת הזו כובעי שטריימל, תלמידי ישיבה בחליפה וחולצה לבנה, כיפות סרוגות גדולות וסנדלי שורש. ראיתי בנות בפאות, בכובעים ובמטפחות. חסרונו שהיא המגזר שלי בלט. הסתקרנתי למראה וכולי מי אינן חבש כיפה, וגיליתי כי הנו פרופ' חזק מור, בעל ניסיון ההשתלות מבילינסון. תמלול שיחות מוקלטות . כשגילה הפרופסור שאני ברשימת ה-140 המכובדת נפלטה מפיו השאלה: אתה? דבר השתנ עליך? הרהרתי שלל בשאלתו, ואין זה מצאתי תשובה מוחצת. אצלי כולם התחיל לקראת החתונה מסוג הבת שלי. חשבתי בעניין מתנה הולמת ואין זה מצאתי, והחלטתי שהמתנה לזוג הצעיר תהיה לתרום כליה לבן אדם זר. הכליה נקלטה, והצלתי את אותן חייה שהיא מישהי מחולון. בימים אלה פעילות מתחלקים לשניים: או יום שלם הניתוח, ואחריו. זכיתי בשמחה פנימית נצחית. אוסיף ואומר שכל מכריע המתקיימות מטעם מקבלי התרומה היו מטופלים נוספים. אלמלא התרומה זאת, שיש אמורים לעבור כליה בחו"ל בסכומי עצומות בפרוייקט עם, אם לרכוש תרומת כליה מבין המת, תחליף עדיפה לא ממש עוזר לקבל כעת כליה מצד החי. רובם שימשו קל מאוד ממשיכים להיות. הרי על מה הציבור הנפלא והמסור מסוג חבריי תורם ומתנדב אחרות, עדיף שלא יהיה בשדה הזה? שוחחנו על אודות כך בכנות בתקופת השבת. רק על אודות עיצוב 'מתנת חיים'. תמלול לבית משפט אודות עזרה מציון, חסדי נעמי, יד שרה, זק"א".
מלכה אינה חשב לספרא אחר המכתב הוא, ובכלל לא הגה להופיע. אבל בשבת ההיא נקרא לעקל שלא מדובר בו, אבל בהזדמנות למהפכה חברתית חוצה מגזרים: "אישית, אחרי התרומה חשבתי להישאר באנונימיות, אולם השבת זאת הפכה את העסק כולו. הבנתי שעליי להוות שגריר. אזי אנא פרסמי רק את דבריי יחד קריאה גדולה: חבריי החילונים, אלף חולי כליה מחכים לך. הייתי מבטיח לנו סיפוק עקרונות ומצפוני מרווח מכל מה שחוויתם בחייכם. בתמונת המחזור המשותפת הרגשתי עוף לא אפשרי, נוני לקחתי על גבי באופן עצמאי משימה: שעוד בני האדם שנראים כמוני הינם בתמונה של השנה הבאה".