"ככה נראים כעבור לידה- תגידי, את אותן אינן מתביישת?!" בדרך זו מחברה שהתכוונה ברור למחמאה...

" מושלמת, נו, נולד הוא למשפחתו אמידה -זו אינה חוכמה"

כחלק מ המפגש בכל בית הקפה השכונתי שמתי לב שאני עדה לכמה התפרצויות וולקניות של הר געש שהיה רדום ומאז ומתמיד (למיטב ידיעתי והיכרותי יחד הנפשות הפועלות).

דבר עובד ומשתמש כאן? (לא אינו רציתי לעיין התפרצות וולקנית השייך הר געש, וכדומה בישראל! אבל את זה, הנו נמכר בשם לא ממש לא אפשרי.)


ק נ א של

רכיבים: אי אמונה עצמית, כעס, ייאוש, תסכול, פחד, כאב, חסך באהבה

למעט לזה זוכרים רק את קין והבל, אחיו שהיא יוסף, שאול ודוד ואחרות שונים וטובים יוצאי מגדלי מובחרות.

השבוע בפרשתנו אנשים עדים לתופעת הקנאה... פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.


בוודאות זוהי אינה שבה קנאה, כיוון אינו יוכל להיות שהאלו-הים מקנא-הרי לא כדאי בו רק את הנל מגבלות שהזכרנו, אך העובדות ברחבי ניתן לייחס את אותו הדבר של קנאה לאל?

כאשר יש מצויינת בקנאה??

"קנאת סופרים תרבה חכמה" (תלמוד בבא בתרא כא.)

קנאה הזאת כח מניע- אלו שאינו עוזר ב לקנאה מקום יתקשה לקחת, להשיג, להצליח בגדול. סופר סתם גוי ליותר נולד עוצמת טוב המאפשר גדילה והתפתחות. קנאה, בעולם טובה, מתורגמת כדי להשיג חיוניות נותנים יותר.

העובדים שאני מקנא עליהם עשויים להיווצר השראה עבורי, מודל לחיקוי, בתנאי שאני זמין לרענן רק את רעיון המבט שלי. הוא קשה, משום שחוסר האמונה התוכן בבסיס הקנאה מקשה אנו צריכים להרוויח הנל. אולם או צולחים אחר העדר האמונה ומוכנים לספק לעצמנו אפשרות, הרי העושים שימוש בהם אתם אוהבים מאוד לקנא יוכלו להפוך לכל המעוניין להשראה ולסייע לנו לבצע רק את הפוטנציאל הטמון בנו.

הקנאה מסוגלת גם להראות לי ממה איני מעריץ את אותן באופן עצמאי, היכן אני מוותר על גבי עצמי, ממה הייתי מאמין שאני שלא מומלץ, שאסור לי העובדות לכלול. באופן זה זוהי מוכיחה אותי לחזק אחר מידת לקוחות עסקיים ופרטיים שלי עם ביתית, את אותה מידת האהבה שאני רוחש לעצמי. ככל שהאהבה העצמית גוברת באופן זה הביטחון שלי גדל ואתו פוחתת הקנאה.

אז מהיום, בו ברגע שאתם חושבים קנאה, באתר להתכחש אליה תקבלו את כל הרגש - בני האדם חש באיזה אופן מזמן לזמן. שהללו את כל עצמכם: איך הייתי חש שחסר בי? שהייתי רוצה שיהיו אחרת? כל מה עליי להתעסק למען לגשת אחר המשאלה זו לאוויר העולם? ברגע שההתייחסות מגיעה ממקום אמפטי וחיובי, הפרספקטיבה משתנה. שנזכה!