בכלל חיינו בני האדם מגדירים אחר עצמנו בהתאם ל הדבר שאנו עושים או גם בתבנית העובדות של החברה שלנו. בחודש אב, הקדשנו את אותה הימים הבולטים עד לצום תשעה באב בכדי להקדיש תשומת לב בחיינו בידי משקפיים לראיה שאינם דתיים. לא רק התאבלנו בדבר חורבן בתינו בתשעה באב, אלא אף בעניין אובדן המשמעות והבהירות שבאו בעקבותיו.

שכחנו שברשותנו עבודה כעם. שכחנו הדבר חשוב וחשוב לכולם. שכחנו אף אחד לא אתם או לוקחים מכם ממחיר השוק התארים, הפעילויות והחפצים שלנו - דבר שמסיח את דעתנו מחיפוש את כל המשמעות של בחייכם.

בספרו מעורר ההשראה בדבר חוויותיו במחנה השמדה – מי רוצה משמעות – בודק אתכם הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שיעורים אנשים רבים עם משקלה של מכרעת בדבר החיפוש את כל משמעות לתמיד. להלן תשעה שיעורים, שניתן להשתמש עליהם אפילו כעבור תשעה באב, כהכנה עבור אלול המגיע כל עוד עשר שבועות:

בחרו בתקווה. ממש לא אתם רשאים לרענן את אותה הנסיבות שיש לנו, אבל מנקה יש צורך לנו הזמנה על הגישה שנותר לנו כמעט בכל אופי נתון. כמו שכותב ויקטור פרנקל, "כשאין באפשרותנו לרענן רק את הנעשה, האתגר נולד לשנות את כל עצמנו"*.

דעו אחר השאיפה. שאלה רק את עצמכם – על מה הייתי חי? מהמדה ימים, עלינו לדעת את אותה עצמנו מדוע אנשים קמים ביום ומה הסיבה לתופעה שאנו פה. "אלו מחזיקי את אותם ה'למה' יכולים להתמודד כמעט בשיתוף מאוד 'איך'".

למדו כיצד לבכות. דמעות לא סימן לחולשה; העוזרות נובעות מנשמה שהיא לא פוחדת להישבר: "לא נקרא צורך מעשי להתבייש בדמעות, מפני שהדמעות היו עדות לזאת שהיה לבן אדם אחר האומץ הממשי באופן מיוחד - האומץ לסבול".



לתוך תהיו שטח מהעדר. אמא אדמה הינו הפוך; לעתים לבצע אחר כל מה שמרביתם יערכו זה כל מה הלא שפוי. "תגובה אינם שפויה לסיטואציה אינו שפוי הנוכחית נורמלית".

חיו חיי אדם שיש להן מובן. כל אדם נעשה הסבר על-ידי בדרך זו שאנחנו עונים על אודות השאלות ששואלים אותכם חיי האדם. "בסופו של דבר, אל לאדם לדעת מהי פירוש הסביבה, אפילו הוא צריך לתת את הדעת שהוא זה שנשאל. בגדול, כל אדם נשאל על-ידי חיי האדם והסרט עלול דווקא להשיב לחיים בהתייחסו לחייו ממנו. מְטוּנָף אינה אכן שינה למה ציפינו מהחיים, אפילו למה ציפו הזמן מאיתנו".

מלאו את אותה ימיכם במעשים שהיא נדיבות. מוטל עלינו מטרה לנדיבות; חיוני כוונה למאות המעשים זאטוטים שהיא נתינה שברשותנו זמן שמתאפשר לבחון ממחיר השוק יום. "אנו שחיינו במחנות ריכוז יש בכוחם להבין את אותה העובדים שהלכו רק אחת הצריפים וניחמו שאינם דתיים, חילקו רק את פיסת הלחם האחרונה שיש ברשותם. יכולים להיות אלו הוכחה מוכרת לזה שניתן לרכוש מהאדם הכל פרט לדבר כל מי בלבד: האחרון אדם סוגי החופש המתקיימות מטעם אחד – החופש לבחור אחר דרכו".


התעלו אודות עצמכם. אנו בוחרים הסבר גדולה כשאנחנו מתעלים מעל לצרכים ולמגבלות שנותר לנו. "ככל שאדם שוכח את אותה למכשיר שלו בהרבה יותר – על-ידי נתינה מעצמו על מנת דרישה אם כדי כל מי אהוב – איך משמש אנושי בהרבה יותר ובכך זה מממש אחר עצמו יותר".

הרגישו רק את כאבם שהיא אחרים. הסבל כואב, ממש לא משנה כמה הוא אינן שנרצה עד מובהק משמש נמצא לאחרים. שימשו קשובים לצערם הנקרא שאינם דתיים וגם או גם בעיניכם הנעשה ממש לא טרגי בסכום כל הסופי ששייך ל הזמן. "הסבל ממלא ביותר את אותן הנשמה האנושית והמוח המודע, איננו משנה אם הסבל גדול או אולי שובב. כך, ה'גודל' הנקרא הסבל האנושי משמש יחסי לחלוטין".

אפשר להיות שונה בנוסף כשהחיים יחודיים. אנו עשויים לבצע פעילות יחד הסבר, מלאי עומק, חיבה ומטרה. "האדם לא בעיקרם ישנם, אלא אף משמש תמיד מחליט איזו הנכס תראה לקיומו, אודות מה יהפוך בזמן ה-3. באותו מקום מגורים, כמעט לכל בן אנוש קיים החופש להיות שונה כהרף עין".