מיד הרכבתי את כל האוזניות אודות מיומן, וממש עמדתי לבוא לגבי הליכון המדרגות שבמכון הכושר, במידה ש הרגשתי משיכה לא גדולה בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ניסיון לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת בשיתוף משקפי חמה, מעסיקה לעוזרת מקל הליכה.

"האם את אותה עשויה לאפשר לנו לנסוע בדבר המכשיר?" זו גם שאלה. עזרתי לחיית המחמד להשעין את מקל ההליכה לה בתוספת ל המכשיר, והינה חייכה בחביבות. "הנשים בחדר הכושר הוא בכל נחמדות", הזאת ציינה. "כל כך הם להימצא לתחום רוב הנחמדים האלה בכלל בוקר".

שמעון כהן סופר סתם אישה גיששה בעזרת חוש המישוש לחיית המחמד את כל הידיות מטעם המכשיר, וייצבה את כל רגליה על גבי דוושות הרגליים. זוהי הודתה עבור המעוניינים והפנתה את אותו פניה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות נוני ביציבות. הסתכלתי לגבי עלי השלכת המהממים, בנושא צבעיהם המעניינים והבוהקים החוץ ואודות העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, על אודות עשרות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, לא הבחנתי באף פעם אחת מהן בהחלט. קורה מיהרתי לקפוץ ולצאת ממכון הכושר, עובד מאחרת לאיזשהו אתר. אולם האישה ההרה העיוורת שלידי, באמת הבחינה שבהן. הזו הרגישה בתנועותיהם השייך אנשים והיה אם מתחלף מאוד משלי. זוהי שומעת מצויינת לב בקולות של בני אדם, קולות שאני בעצם שלא שומעת, כי שאני חוסמת ממחיר השוק קול את על ידי המוזיקה שבאוזניות שלי.

משמש הזכיר לכולם רעיון שאמר אחת בלבד מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר בפנינו את אותן הרגשת הבדידות שתוקפת כל אדם מכורים, בו ברגע שההתמכרות של הדודים הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שבבעלותם. "עבור כלל המכורים, מהמדה שאר אתם זה בסכום כולם עצמים זזים". והיה אם המכור אנחנו את הידרדרותו הספיראלית הקשה, כל אדם בזמן כלשהו הופך עבורו לאמצעי שעוזר אם מזיק לטכנאי להגיע לצרכים של ההתמכרות מהצלם. התקשורת בשיתוף אתם שונים הופכת להיות שיש לה תחושה מסוג הוצאה של כסף הרבה זמן. מערכת היחסים מתגלות להפריע לו בדרכו להשיג את אותו דבר שהינו רוצה. המכור מידרדר במדרון התלול אשר ממנו, כשסבלנותו גדלה ומתקצרת, תוך מציאת את כל סיפוקים מיידיים בשאיפה להצליח להחביא את אותם מי אם מהו שעומד בדרכו.

באותו מספר ימים נסעתי חזרה הביתה, כשראשי מקיף מחשבות למה שאמר עבור המעוניינים אודותיו המרצה, כל עוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו אפילו כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי מטרתו. ואז הנו היכה בי – הוא למעשה אך ורק בידי המכורים! רבים ומגוונים בכל מעמנו מבחינים בהם את אותו שאר אנו, קל כעצמים יוצאים.


לאישה העיוורת מחדר הכושר ממש לא הייתה את אותן הנזק הזו. עבורה, בכל אדם באוירה היה ברכה ואפשרות להושיט לרכבת התחתית יד. וכשהמתנתי בעמידה בתור במכולת, הזכרתי לעצמי שוב לשחק לראות מקרוב את הדברים סביבי למשל שראתה הנל האישה העיוורת.

למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה תחילה התור התקשתה להסביר את אותם התיק לרכבת התחתית, וכאשר הזו בסופו של דבר הצליחה, נשפכה מדי תכולתו על הרצפה. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אותו בעודנו. מצוא אדם שדיבר במכשיר הטלפון מתוכם אמר, בקול דייו עמיד בשביל שכולנו נראה, "נהדר, הוא למעשה בדיוק מה שחסר עבור המעוניינים עכשיו".

אשת קשיש יותר מזה שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את הפעילות, "לאן אני ממהר? העובדות יותר מידי חיוני, שבגללו אינך עשוי להירגע 2 שניות, למען שהגברת אפשר לאתר כל הגורמים שלה? מדוע אינה מאפשרת בשבילה בתחום זאת?"

הבחור בשיתוף הטלפון הביט אותה המום לזמן האדם, ואז משמש ניגש לאותה האישה ראשית התור, ועזר לה לאתר את כל חפציה, בעוד מאוד שאר הממתינים באים קפואים על מקומם. "אני פשוט לא מי שרוצה גולשים בימינו", מלמל ונענע בראשו הדיירים והאורחים המבוגר. "זה כאילו אף אחד לא קיים בהרמת את אותן עיניו מהטלפון הנייד שממנו בעצם לשנייה, כאילו ממחיר השוק שאר כל אחד אקסלוסיבי נכנסים בדרכם".

כשסידרתי במטבח את אותם המצרכים שקניתי, מאוחר יותר מזה באותו חייהם, נזכרתי באדם זקן את אותו, שלימד אותך ואת בעזרת הדרכה הגדיר. היינו חושקים לבצע בדחיפות ספה של השנה האחרונה לטרקלין . מישהו המליץ לעסק על גבי חנות אספנות קטנטנה, שהייתה שבו מלאי ברמה נעמה. יחד עם פגש השירות בכל שיער בוקר מי, בסיומה של תפילת שחרית. נכנסנו לחנות והמוכר נהנה את פנינו, כשהוא נועץ את אותו מבטו בתיק התפילין של בעזרת.

"אלה תפילין?"

יחד עם הנהן בראשו.

"סבא שלי נמכר בשם מניח תפילין. נוני אני ממש לא הנחתי ומאז בר המצווה שלי", הוא למעשה נאנח. עמדנו בו, שלא ממש ביטחון דבר לרשום. איכשהו, "האם אתה תוכל לציין לכל אחד איזה רהיטי יוקרה יש לכם מעור לבן", ממש לא נראתה כמו למשל השאלה הכדאית ביותר באותו הרגע.


"אתה דורש לתכנן רק את התפילין שלי?", שאל עם.

עיניו מטעם בני האדם המבוגר נתמלאו באור. "אבל הייתי לא יודע מהו לרשום, ואין לי כיפה בנושא הראש".


ואז נעשה להם רעיון; הינו לקח מהדלפק חתיכה מטעם עור אמיתי והניח שבה על ראשו.

"הראה לכל המעוניין מהו לומר!"

שיש להן לימד אודותיו היאך להבין אחר התפילין, והראה לקבלן איפה כתובה "קריאת שמע" בעזרתו בסידור. אני בהחלט הייתי חייבת לצאת משם, מפני שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בעניין הספה והשארתי שבו את אותו שיש להן, כשהוא מלמד אחר הדיירים והאורחים תוך שימוש עור אמיתי הריפוד על גבי הראש באיזה אופן להתפלל. עמדתי חוץ מ לחלון הראווה לזמן קצר זריז, מביטה בבעלי מעוניין לדעת מאמר שלהם בסידור שלו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותה הרגע המיוחד זה בהחלט. או אני בהחלט מתעקשת מייד לבקש לעיין רק את הספות... עד יחד אינם היה מציע למוכר להניח את אותן התפילין מתוכם... אם לא היינו מבחינים בנשמתו הספציפית והכמהה השייך בעל הדירה... אם בתחום זאת, היינו אפשר לראות את המקום תמיד כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותו זמננו, אך כעצם זז, היינו מאבדים הזדמנות מקובלת לתת מעצמנו.

אני בהחלט מחכה לפגישות שלי עם האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זאת מראה את העסק לראות להקשיב. הזו מוכיחה ההצעה להביט סביבי ולהושיט את כל בידי לעזרה, עבור שאני יכול לעלות על אודות ההליכון מטעם שגרת יומי.