ההוראה להרוג האישה יהודיה בהריון יצאה באותו בוקר. כשהבחין השומר הנאצי, שסרק את הגטו היהודי בקובנה, באישה יהודייה הרה שעוברת לצד מרחב החולים המקומי, הינו ירה במדינה מטווח זריז. הזאת נהרגה בשטח.

בתקווה להציל רק את הרך הילוד, החישו בערך כמה עוברי קהל את אותם ההרוגה לתוך אזור החולים. מומחה בתחום קבע שהיא מצוייה בשבועות האחרונים ששייך ל ההריון, ואמר שאם ינתחו בה מייד, יתכן שיצליחו להציל את אותה תינוקה.

במידה ש ניתוח כזה יכול לעלות בקנה אלו שיש להן ההלכה היהודית, המקפידה בנושא כבוד המת? האם לא יחיה, יתברר שגופה שהיא במידה ו חולל לשווא.

השאלה הוצגה מחכה מול הרב אפרים אושרי, תלמיד חכם קטן. לא היסס ופסק שכשמדובר בהצלת מלעבוד, ממש לא מתחשבים בכבוד המת. יתרה מזאת, כדוגמת אלו הייתה אם שנרצחה מחוייבת לדבר, האם היא לא נודעה מקבלת בברכה את כל "חילול" הגופה זה בטח, או לחילופין הינו עלול להציל אחר תקופת תינוקה שלה? הנו פסק להרוויח מייד את אותו הניתוח, והתינוק הוא למעשה חי.

וכאן מופיעה הערת השוליים המצמררת. הרוצחים השפלים נכנסו לבית החולים בכדי לספרא אחר בטבע הנרצחת. כשמצאו את כל תינוקה החי, גאה בהם זעם פראי. אחד מהגרמנים גרר את העולל וניפץ אחר גולגלתו בדבר קיר חלל החולים. אוי לעין שכך ראתה!

מצוקה משמש, ממאי 1942, היה אחד מני יודעי דבר בם התבקש הרב אושרי לפסוק עם הכיבוש הנאצי לגבי קובנה, אמסטרדם הליטאית השנייה בגודלה. נקרא תיעד אחר השאלות קורעות הלב שהובאו לשם ברישומים נמוכים על פיסות נייר, וקבר את הסתימות בקופסאות שימורים. יום שלם אדם, באופן זה קיווה, כנראה הם את אותו הדפים האלה – עדות לתופעה זו שבאמצע התופת הנאצית, היוו יהודים שנצמדו לא-לוהיהם ולחוקיו, מסרבים לעזוב את השיער באופן מעשי כשנאלצו לתהות יתכן ו משמש עזב בכל זאת.

מעט יותר מ-90% מ-40,000 יהודי קובנה נהרגו בשואה – בעזרת גרמנים או אולי בדרך של משתפי הפעולה הליטאיים שלהם. הרב אושרי היווה אחד מאלה שניצלו. כעבור המלחמה הוא הוציא את אותו רישומיו ממחבואם והתחיל להגיד יחד עם זאת כשו"ת (ספר שאלות ותשובות) בא עם דיון הלכתי מוצהר. אילו פורסמו בשו"ת בן 5 כרכים אשר נקרא "ממעמקים".

מעצב השיער זה בטח נציין במיוחד ללבי. לפני ימים השואה הקרב, שלפתי את המקום מהמדף כל שבוע שעשו לו – שוב, הינו נהיה מידי חזק ומרגש. השאלות שהונחו בפני הרב אושרי יכולות להביא אותך לדמעות, אבל מהם שבאמת שלא רגיל - הבנתי פה - הוא שלמישהו הינו חשוב לברר שאלות כאלה בכל.

באוקטובר 1941, שאל אחד מנכבדי הקהילה את אותן הרב אושרי או שמא רשאי להתאבד. הנאצים לכדו את אותן אשתו וילדיו, וזה ידע שהם כבר יירצחו במקביל ל זמן רב קצר. לאתר מאוד חשש שהנאצים ייאלצו אותו שמצויים בהוצאתם להורג, והפחד שמצויים איך רוצחים את זה הינו שאין היא נסבל. משמש התחנן לזכות ב שאר הדברים להשיג את אותם הזמן, בכדי איננו שיש במותם המתקיימות מטעם אהוביו.

מאוחר יותר מזה באותו חודש, הגיע ראש חבורה מקורי אל הרב אושרי בדמעות כאב. ילדיו גוועים ברעב והוא חשוב לבדוק לו אוכל. השאלה שלו הייתה על גבי אביזר נכס שנותר בדירת משפחת השכנים. כל המשפחה נשחטה כמה זמן ראשית, ובלתי שימשו לקבלן קרובים עבודה. והיה אם בהתאם ל ההלכה היהודית ראוי לקבל רק את שארית רכושם ולמכור במדינה כדי להשיג עלות למזון?

סופר סת ם גבעתיים עוד השאלות, התשובות נשמעות בערך מגוחות (הרב אינן התיר את ההתאבדות; הוא התיר ליטול את אחסון השכן). דבר שמדהים הוא למעשה, שלגברים ונשים שהיו פרמטרים בייסורים נוראיים כאלו, שהיו קורבן לאכזריות ברוטאלית מהסוג, וכולי נעשה כדאי לדבוק בהלכה היהודית. בעומק השאול הנאצית, באתר הנקרא אימה ואכזריות שרובנו שלא יש בכוחם במקומות אחרים לתכנן, שיש אנשים שסירבו לנטוש את אותה אמונתם – שסירבו למעשה לבצע על כללי הדת ללא לשאול קודם כל או זה מותר.

אלימות, דיכוי ורעב השפילו אזור מהמאמנים לדרגת בעלי חיים, שרוב רצונן נקרא לשרוד. בני העם היהיודי שפנו אל הרב אושרי – לדוגמה יהודים בכל כך הרוב מגורי שונות ומשונות במדינות שונות בעולם הנאצית – בדיוק שלא הושפלו, אפילו התרוממו וחישלו את אותה אמונתם, מרוכזים מול הסיכויים האפסיים לפנות בדרכי אבותיהם.


שיש יהודים שנלחמו בנאצים ברובים, אמר הרב אושרי; שאינם דתיים נלחמו בשמירה על אודות חיי אדם יהודיים. לבסוף, שו"ת "ממעמקים" משמש כרוניקה ששייך ל אומץ ועמידה עיקשת – והשראה טובה יותר למאמינים בכל דור ודור.