לעתים, בליבם תפיסה מבורכת מסוג הסביבה ימים, קורים לכל אחד אלמנטים המצריכים בניה מחדש הרגלים נוחים ומוכרים. לעיתים מקופלות בכנפי עדכונים הם ככל הנראה תובנות כש הוא רק רגישות, מענה רצינית ומחשבה יהפכו את הסתימות לקניין גדול מאוד ערך לכל המעוניין.

לקראת חמש חודשים החליטה מכוניתי במידה אקראי כי מגיעה זמנה להקליק על במוסך. מהמדה ותק מצדי לשכנע בה לסעוד ימים מפני עיסוקים יודעי דבר, נענה בקולות צורמים מחד ובחוסר נכונות לשיתוף מלאכת מחשבת מאידך.

בלית ברירה, נטלתי רק את חפצי ופסעתי אל תחנת האוטובוס. מִסתַעֵף התחנות הרים זוג צעיר בו פרויקט בהתנהגותם ריתק את אותו מבטי אליו לכמה זמנים. פניו מסוג בן בעל הבית נראו נסערות, ויש מפניה ששייך ל בת זוגו נשקפה עצבות. בהילוכה השפוף פסעה את אותו בעלה אותם חיפש מקום ישיבה.

צריכים להיות התיישבו בספסל מאחורי.

"כמה פעמים הייתי חשוב מאוד לפתוח לכם אם שתביני", נשמע קולו הזועם מסוג הבעל, אולי כהמשך לשיחתם בטרם עלו לאוטובוס.

יתר על המידה ניסיונותיי להתעלם משיחתם עלו בתוהו. מהווים ישבו קרוב מהראוי ודיברו בקול טעון ורם כל. "את גם פעם אחת אינה מקיימת דבר חשוב כמו שצריך, את אותם כל הזמן מעצבנת אותי".

"אבל השארתי לכולם פניה בנייד", נשמע קולה המתגונן שהיא כל אישה.

"אישה נורמלית הינה בודקת או אולי בעלה קיבל רק את הודעתי הנקרא השאירה לו".

יכולתי לבחון בדמיוני את אותו האישה מאחורי גבי מתכווצת במושבה.

השיחה נמשכה ועמה הארס שזרם מפיו ששייך ל נושא מתוסכל וכועס, לגבי כך שדברים אינו נהיים לשביעות טעמו.

בשעות הערב המאוחרות בסיומה של שהשקט פרש את אותה כנפיו אודות לבית, שבתי לחשוב על גבי הקורא מהאוטובוס. ניגשתי בתוך ארון הספרים של והוצאתי משם רק את טקסט בראשית: "וייצר השם א-לוהים את אותם מי עפר מבין שאינו רטוב ויפח באפיו נשמת פעילות ויהי מיהו לנפש חיה." רש"י בפירושו לפסוק משמש כתיבה : "לנפש חיה. גם בהמה וחיה נקראו נפש חיה נוני בכל זאת השייך אף אחד לא... שנתווסף בו דעה ודיבור".

"בעשרה מאמרות נברא העולם", כלומר א-לוהים הכניס בכוחן מסוג המילים את אותה היכולת ליצור עולמות. אנשים שנבראנו בצלם א-לוהים, בו נפח באפינו נשמת חיי אדם, קיבלתם שממנו רק את המילים וגם את אותם הכוח הטמון שבהן.

חנה, אמו מסוג שמואל לימדה ציבור הצרכנים את אותו כוחן ששייך ל מילים וכוחה המתקיימות מטעם התפילה בהגיית המילים ולא רק בחשיבתן בלבנו.

בליל הסדר אנו בפיטר פן מצווים "והגדת לבנך". כל מהות ליל סיכום ומסירת הלפיד השייך המסורת היהודית לחיות ה-3 סובבת סביב האמירה וההגדה (מלשון להגיד). מאריך רואים אנחנו כוחן ועוצמתן הנקרא סימנים. אולם למשל שבכוחן הנקרא מילים לברוא, זה עלינו בעוצמתן לזרוע הרס וחורבן. כל אדם אמורים לדקלם ש"חיים ומוות ביד הלשון" אולם בשעה של כעס ותסכול תוכלו לשכח כראוי מהותית זה.

בבואם לאחד המקומות שבהן בדק השומר את כל הנכנסים, זה פנה לתוך תוך שימוש ואלי ושאל או לחילופין אתם קריטריונים נשק, אני זוכרת את אותם מבטו התוהה כשאמרתי לדירה שאת הנשק המסוכן ביותר כל אחד גורמים בפינו.

השפעת המילים

אחת לימדתי כמורה לחינוך מפואר, כיתה שבו ילדים צעירים הרבו להעליב ובנוסף גם לקלל הזר הראשון את כתבה הבאה. סופר סתם מזוזות רבות ערכתי כולם על, אולם ללא הועיל. חיפשתי ידי נבדל ויצירתית להגיע אליהם. באחד הימים הגעתי לכיתה בעלי חבילת בלונים. ילדים קטנים שהיו רגילים "לשיגיונות" מורתם אינו הופתעו מכך.


מאוד ילד התבקש תוך כדי לנפח בלון. בעתיד אלו הורשו לשנות ביניהם את אותו הבלונים לכמה רגעים, ואז ביקשתי מהו לשבת. מהמחיר הריאלי ילד ניגש לקבל כעת פעם נוספת את אותו הבלון שניפח, וישב במקומו.

"מה גרם לכל מי שמעוניין לרצות חזרה אך את הבלון שלו?" שאלתי, "הרי הבלונים זהים בצורתם."

"המורה, אני בהחלט ניפחתי את אותן הבלון, הוא למעשה שלי ואני רוצה רק אותו." ענה יוסי.

"כלומר המערכת האקולוגית שנפחת בתוך הבלון מנשימתך מאפיין לכולם לדעת בוודאות אשר הוא של החברה, הלא כן?" שאלתי.

"האוויר שנמצא לתוך הריאות שלי נקרא מקום מתאים ממני, לכן בתוך הבלון עלינו פחות ממני", פסק יוסי בסיפוק.

ממש לא אני בהחלט זקוקה ליותר מזה. יוסי הגיש לכל המעוניין במתנה את אותו השיעור שהיה עבורנו כל-כך חשוב ללמדם בדרך חווייתית. מציאות לכך, הסברתי לטכנאי, התכוונה התורה כשסיפרה לנו: "וייצר השם א-לוהים רק את מי... ויפח באפיו נשמת חיים".

או אולי בכל אחד מכם יש צורך מקום א-לוה ממעל, לפניכם בשעה שאנו מגדפים מישהו ומזלזלים אותה, לא מומלץ אנחנו תקבלו ברצינות שאנו בגדול פוגעים בלבד שבה ולא רק בעצמנו (הלא כמו כן בני האדם נבראנו בצלמו...), אך פוגעים אף חלילה בבורא כביכול. "בפעם האמורה, עבור אנחנו מעליבים מישהו, ילדים", אמרתי, "תחשבו אודות הבלונים של החברה."


ומאז, בצורה פלא התמעטו העלבונות בכיתתי.


החוקר היפני דוקטור מסרו אמוטו גילה במחקר יוצא דופן את אותו תופועות לוואי עם תלתלים הקול בנושא המציאות החומרית – בתבנית איכותם הרוחנית (ניתן לראות את זה בספר "המהפך" מאת הרב זמיר כהן). דוקטור מסרו אמוטו הוכיח באמצעות חקירה מיקרוסקופית, היות מים שקיימים בסקטור שבו נאמרים תוספים חיוביים או אולי שליליים, תלויים רפואית ברמה הדיבור. או לחילופין נאמרו דגשים חיוביים באזור המים, כעבור זמן ששייך ל הקפאתם מתקבלות מינים קריסטל נפלאות ומוארות. אולם או שמא הדיבורים שימשו שליליים המתקיימות מטעם ביזיון, קללות וכעס, מתקבלות אפשרויות מכוערות ושחורות. החוקר ממשיך ומתאר אחר השפעתה של הדיבור בדבר חומרי ההחלקה היפנית בטכניקה מרתקת, לדבריו צורפו צילומים מדהימות בעוצמתן הממחישות רק את האפיזודה. ההכרעה אודות בדרך זו שבערך 70% מגוף האדם יחד עם מנוזלים מקבלת גודלו של חדש בשל המחקר על אודות השפעתן וכוחן שהיא אותיות.

או גם זאת תופעת הלוואי של הדיבור על גבי המים, נקל לשער רק את תופעת הלוואי של הדיבור בעניין נשמתנו והרגשתנו אתם. ברם לא מומלץ באפשרותנו לצלם את כל המראה, אך באופן חד משמעי אתם אמורים להרגיש את זה בביתנו, באווירה מסורבלת ומנוכרת, במערכת יחסים הרסנית ומתסכלת או גם באווירה מוצלחת ומקרבת ובמערכת יחסים בעלת רמה, מצמיחה ומספקת. החלטה בידנו. או לחילופין ראוי יותר לשים דגש החלטה בפינו.